עץ הזית מחבר בין הנוף המקומי, האוכל והמסורת. הוא נוכח בסיפורים, בסמלים ובחיי החקלאות של אגן הים התיכון, וגם היום עונת המסיק מזכירה את הקשר שבין עץ, אדם ומקום.
הזית במקרא ובמסורת
הזית נכלל בשבעת המינים בתיאור ארץ ישראל בספר דברים, ח׳, ח׳. שמן הזית מופיע גם בציווי להדלקת המנורה בשמות, כ״ז, כ׳. אלה דוגמאות למקום המרכזי שקיבל השמן במזון, במאור ובפולחן.
ענף הזית כסמל
בסיפור נח בבראשית, ח׳, י״א, היונה חוזרת עם עלה זית. במרוצת הזמן נעשה ענף הזית לסמל מוכר של שלום ותקווה. בסמל מדינת ישראל מופיעים ענפי זית משני צדי המנורה, חיבור בין מסורת לבין זהות מקומית.
זית ותרבות ים תיכונית
במיתולוגיה היוונית עץ הזית נקשר למתנתה של אתנה לאתונה. זהו סיפור מיתולוגי, ולא תיאור היסטורי של מקור גידול הזית. במסורות שונות באזור נפגשים הזית והשמן סביב שולחן האוכל, בעבודת האדמה ובסמלים של המשכיות ושפע.
מהמסורת אל המסיק של היום
השיטות והציוד השתנו, אבל העבודה עדיין תלויה בפרי ובקצב העונה. בגולן, כמו באזורי גידול אחרים, בכל מסיק צריך להתאים את העבודה למצב הכרם. במשק נפתלי בנטור אנחנו מגדלים ארבקינה וקורנייקי, וממשיכים את הקשר הזה דרך חקלאות ומוצר שמגיע אל המטבח.